<h1>ארחות חיים הלכ' שבועות ונדרים סימן י"ג</h1>
<h2>דף סד:</h2>
וסדר התרה כתב הר"י מקורביל ז"ל צריך שיתחרט מן הנדר מעיקרו שלא היה חפץ (מן הנדר) [בנדר הזה] מעולם והגיה עליו הר"ף ז"ל אבל אם היה חפץ בנדר זה עד עתה אבל מכאן ולהבא מתחרט אין זה חרטה המועלת בנדרים כעובדא דרב נחמן ורב אדא בר אהבה על כן [נכון] שלא להתיר נדרים על ידי חרטה שאין הכל בקיאין בחרטה זו וגם פעמים שהנודר אומר שמתחרט מעיקרו אך אינו מתחרט [כי אם] מכאן ולהבא אבל אם יש לו פתח נכון יש לו להתיר שפותחין לו ואומרים אדעתא דהכי מי נדרת ע"כ ואז מתירין לו וגם פותחין לו [ואומרים] (אם) [אלו] באו בני אדם ויפייסוך (לא) [מי] היית נודר וכיוצא בו אך אין פותחין לו בדבר איסור כלומר שאסור לידור כגון [כל] הבוטה [ראוי] לדקרו בחרב וכיוצא בו וביאר הר"ף וכן על דעת רבים סתמא יש לו התרה. ואם היו בפני רבים שהם שלשה [בני אדם] אפילו לא אמר כי אם על דעת רבים סתמא אין לו התרה דמסתמא על דעת אותם רבים שהוא בפניהם קאמר וכן היה מעשה בר"ת ז"ל באדם אחד שנדר בבית הכנסת ואמר על דעת רבי ולא רצה שיתירו לו מטעמא דפרישית כך נמצא כתוב מכתיב(ו)ת ידו של ר' יעקב מקינון ז"ל ע"כ.
פותחין בחרטה פרש"י ז"ל צריך לחכם למצוא פתח (לשאול) [לנשאל] שיהא לו פתחון פה לומר על [דעת] זה לא נדרתי ואלו הייתי יודע שכן [הוא] לא הייתי נודר ונמצא הנדר נעקר מאליו אין פותחין אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם אע"פ שאין מוצא לו טעם כל עיקר ורבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך יישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו והקשה ר"ת ז"ל דהא רב נחמן גופיה שמעינן ליה בהדיא בפ' דנדרים דאמר פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל ובפרק נערה המאורסה [דף ע"ז] אמר רב נחמן הלכה נשאלין לנדרים מעומד [יחיד] ובלילה וכו' ופירש הוא ז"ל פותחין בחרטה שואלין אותו אם מתחרט כההיא דאמר כדו תהית לבך עלך [או] בעית נדר ושרינן ליה בהכי ורבן גמליאל סבר אין פותחין אלא צריך למצוא פתח לעקור הנדר. וכתב ה"ר שלמה ז"ל אע"ג דאיפסק הלכתא התם פותחין בחרטה האידנא נהגו דלא למשרי בחרטה אלא בפתח. וטעמא דמלתא משום דזמנין דהויא על ידו נולד וכל דלא הוי פתח לא הוי [היתר] ומעתה זכינו לתרץ מה שהקשה הבעל הלכות ז"ל מעובדא דרב סחורא בפרק ארבעה נדרים דאמר ליה רב נחמן כמה זמנין אדעתא דהכי מי נדרת ואמר ליה אין ולא מצא לו פתח ולמה לא התירו בחרטה שהרי בא לישאל ועכשו למדנו שאע"פ שיש חרטה שאין מתירין בה כלומר חרטה הבאה מחמת נולד ואיפשר שזו היתה דעת בעל הלכות גדולות ז"ל שתירץ ואמר מה שמתחרט מכאן ולהבא אין מועיל כלום אלא א"כ מתחרט בנדרו מעיקרא.
